MEMPHIS היה קולקטיב של מעצבי ריהוט ומוצרים בהנהגתו של אטורה סוטסאס, האדריכל האיטלקי המפורסם. לאחר הופעת הבכורה של תנועת ממפיס בשנת 1981, שלטה התנועה הצעירה והנועזת בסצנת העיצוב המוקדמת של שנות השמונים בסגנון הפוסט-מודרניסטי שלה. היום אפשר להתרשם ממוזיאון חדש בעיר Hangzhou בסין המוקדש לממפיס. את המבנה המכונה Ya space תכננו ועיצבו Li Wenqiang / PIG Design as Architects.
שבירת הכללים העיצוביים שהיו נהוגים עד הופעת ממפיס החלה בדצמבר 1980 כשאטורה סוטסאס, אחד מגדולי האדריכלות באיטליה, נפגש עם קבוצת אדריכלים צעירים בדירתו במילאנו. הוא היה בשנות ה-60 לחייו ומשתפי הפעולה שלו היו בשנות ה-20 לחייהם. הם היו שם כדי לדון בתוכניותיו של סוטסאס לייצר קו רהיטים עם חבר ותיק, רנצו ברוגולה, בעלים של נגרייה.
הפרויקט, שכונה במקור The New Design, כונה ממפיס לאחר שהושפעו משיר של בוב דילן שנוגן שוב ושוב בנגן התקליטים של סוטסאס. עד פברואר ב-1981 השלימה הקבוצהיותר מ-100 רישומים של רהיטים, מנורות וכלי קרמיקה. לא הייתה נוסחה קבועה. הנקודה הייתה שאין חוקים לאחר עשרות שנים של דוקטרינה מודרניסטית, סוטסאס ושותפיו לדרך השתוקקו להשתחרר מעריצות ה"טעם הטוב" החכם, אך חסר הנפש בעיצוב.
הפתרון שלהם היה להמשיך בניסויים עם חומרים לא שגרתיים, צורות היסטוריות, מוטיבים קיטשיים וצבעים צעקניים שהתחיל סטודיו אלכימיה, קבוצת העיצוב האיטלקית הרדיקלית בסוף שנות ה-70 אליה השתייכו סוטסאס ודה לוקי.
פריטי ריהוט ואורות אחרים היו עשויים מחומרים תעשייתיים – זכוכית מודפסת, גימורי מתכת, צינורות ניאון ומתכות מצופות אבץ, נצנצים, דוגמת עור נחש, מנומר ועוד.
זו הייתה התרסה כלפי ממסד העיצוב לאחר שנים שבהן צבע ועיטורים היו טאבו. רעיון ממפיס לעג גם לקונספט שעיצוב "טוב" צריך להחזיק מעמד. במבט לאחור אפשר לומר כי מעט מהעיצובים של ממפיס היה חדשניים באמת. מרבית המושגים בעיצוב נשברו כבר על ידי קבוצת אלכימיה בשנות ה-70. עם זאת, החברים בתנועת בממפיס היו הרבה יותר מיומנים להעביר את רעיונותיהם לביצוע בפועל. הם אפילו שכנעו חברות ומותגי על ממוסדים לעבוד איתם, למשל ארטמידה האיטלקית.
בתוך עולם העיצוב, ממפיס הייתה קו פרשת מים. כעת במוזיאון החדש בסין נערך שילוב של מוזיקה ועיצוב בתוך חלל אדריכלי מוקפד וחדשני ששובר את המוסכמות בכל הנוגע לחלל מוזיאלי שגרתי.
המוזיאון הוקם מתוך תפיסה כי יש תחייה לאסתטיקה של ממפיס. בחלל יוצגו רהיטים בעיקר של תנועת ממפיס אך גם כאלו בהשראת עקרונותיה. בנוסף יוצגו אלמנטים מייצגים בסגנון ממפיס, כולל צורות גיאומטריות וקומפוזיציה חופשית, קצת כמו החלל עצמו, מבפנים ומבחוץ. המעצבים זיהו סדרי עדיפויות לבחירת חומרים וגוונים מרחביים, בתקווה לעבור מעבר לדגש הקיצוני של ממפיס על אפקטים חזותיים עם טקסטורות משופרות ומושגים בני קיימא.
החזית, שנבנתה על ידי גליונות נירוסטה גלי על בסיס תפיסת העיצוב של צוק, מאופיינת באפקטים חזותיים מוזרים ובמבנים וטכניקות מורכבות. במהלך הבנייה, צוות העיצוב שיפר ללא הרף את הקצוות והחיבור של יריעות גלי, כמו גם את הטיפול בצמתים ובחומרים, כדי להבטיח נראות הרמונית. הכניסה מודגשת באמצעות סימן קריאה גדול, המנחה את המבקרים לחקור את הפנים המסקרן.
החלל הפנימי מורכב משתי קומות. הקומה הראשונה מתמקדת במתן חוויות לא שגרתיות על ידי שילובים ייחודיים של צורות גיאומטריות. המבואה כוללת מדרגות לא סדירות מרוצפות בפיסות אבן שחורות.
כל החלל ב-2F משמש לתערוכה. המשטחים הפנימיים הם מסכים גיאומטריים ניתנים להזזה. העיצוב ממשיך את המושג "מסגרת תצוגה", במטרה להביא לשינויים בזוויות התצפית. במרחב זה מבקרים יכולים להשקיף על נוף מלא או על חלקים על סצנות, והם יכולים לעמוד על קצות האצבעות או להתכופף. סידור פשוט אך עדין של מבנים מרחביים מייצר שובבות בתוך החלל. מבנים אלה מאמצים גימורים זהים לרצפה, כאילו הם צומחים מהרצפה.
העיצוב של אזור התצוגה מבוסס על תפיסת הנופים הממוסגרים.
Images courtesy of Li Wenqiang/ PIG DESIGN. Photography by Shao Feng.










