תערוכה חדשה במוזיאון לאמנות האסלאם: בשנים האחרונות מתחבטים מעצבים ויוצרים רבים בחברה הישראלית סביב שאלות של שייכות, זהות, מוצא, מגדר, לאום ועוד, בקורלציה לתהליכים שעוברים על החברה. אחת הסוגיות הדומיננטיות שעולה מעבודותיהם של מעצבים אלו היא הזהות המזרחית, בין אם בהשוואה לתרבות האירופית, בין אם ביחס לתרבות הערבית. השיח נע גם סביב תרבות ים תיכונית או מזרח תיכונית. בעבודות אלו ניכרת השפעה של אורנמנטיקה ערבית, של אותיות ערביות ושל קליגרפיה ערבית, ולעתים אפשר למצוא מבעד לאסתטיקה גם מסרים חתרניים. המוזיאון לאמנות האסלאם יציג ממחר ועד את התערוכה חילוף חומרים: זהות מזרחית וערבית בעיצוב צעיר ועכשווי. התערוכה, ביוזמת מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל, תציג עבודות העוסקות ביחסי הגומלין התרבותיים והאסתטיים שבין המזרח למערב, בין ערבים ליהודים, בין ישראל לאירופה, בין המזרח התיכון לישראל ובין הערבית לעברית. את התערוכה אוצרים יובל סער ואורלי עמרמי.
העבודות בתערוכה נוצרו במגוון רחב של חומרים, מנייר, דרך בד ועד מתכות ובשלל פלטפורמות. יש עבודות הקשורות לקישוט הגוף, לבית ולמשפחה, לסביבת המגורים, למוצא, לעם וללאום.
בין העבודות: "ערבי-מערבי" של אוהד חדד והלאל ג׳בארין, המייצגת שיחה בין שני חברים, ערבי יהודי וערבי מוסלמי, המתבטאת בתצלומים מבוימים, טקסטים קצרים וחפצים עמוסים בייצוגים, סמלים ודימויים לאומיים, פוליטיים, חברתיים, דתיים ועדתיים. תהליך השיחה הפך לספר המסכם ארבע שנים של חברות.
עבודתו של אמיר צובל "נגהפ", העוסקת בתרגום של סביבונים לערבית ובהיבטים הלשוניים, הוויזואליים והחומריים של המהלך. צובל יצר סביבון אייקוני שבו האותיות נגהפ הוחלפו באותיות המקבילות בשפה הערבית, והוא נוגע במתח התרבותי שהמילה פה טומנת בחובה במעבר בין נקודת המבט הישראלית לפלסטינית. בסביבון אחר נעשה שימוש בתבנית הערבסקה ומאזכר את אלמנט החמש, כחמשת עמודי האסלאם.
האמן הזאר גראבלי מציגה את "תוכנית רקמה" – קולקציית כאפיות וגלביות מודפסות בדפוס משי ורקומות ברקמה ידנית אדומה. הקולקציה מעניקה פרשנות חדשה ומרעננת לכאפייה ולכפתן המוסלמיים המסורתיים, המשויכים לעולם הגברי, ומנגישה אותם לעולם הנשי.
"ערבסקה חשמלית" היא עבודתו של הדר תדהר, הכוללת שלושה מוצרי חשמל – גוף תאורה, מאוורר תקרה ומערכת שמע – שעוצבו בהשראת אמנות אסלאמית, מעין תרגום תלת ממדי בן זמננו לערבסקה המסורתית.
המאיירת נועה שניר מציגה מעשייה מאוירת לסיפור העממי "סמירה רמידה", גרסת יהודי מרוקו לסיפור סינדרלה. הסיפור קיבל ברבות השנים חיים משל עצמו ממספרות הסיפורים המרוקאיות, והוא חצוף, אלים ולא שגרתי בנוף סיפורי הנסיכות.
לפרטים: המוזיאון לאמנות האסלאם, הפלמ"ח 2, ירושלים, www.islamicart.co.il






