ספר חדש של אפרת דגני – כחומר ביד היוצר: אוּמנות עכשווית בישראל – עוסק בשאלות של זהות ושל ישראליות. בחירת העבודות המקוריות המופיעות בו, של אמנים ואומנים ישראליים כמובן, בוחנת את השאלה: האם קיים עיצוב ישראלי ומהו?
הספר כחומר ביד היוצר: אוּמנות עכשווית בישראל (ובאנגלית Contemporary Crafts in Israel Efrat Dgani שכן הספר מתורגם) מציג את שדה הקראפט בישראל באופן עדכני ורענן דרך 50 עבודות במגוון חומרים וטכניקות שנעשו בשנים האחרונות על ידי יוצרים שונים בחברה הישראלית, בהם גם ערבים, בדואים ואחרים. אפרת דגני, מעצבת גרפית, ארט דיירקטורית אוצרת וחוקרת תרבות, בוגרת לימודי מוזיאולוגיה ואוצרות ביקורתית בפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת תל אביב. דגני אף החזיקה במשך כמה שנים את החנות מוזאיקס בשוק הפשפשים ובה מכרה פריטי קראפט שונים שנעשו בעבודת יד, כך שהיא מכירה את התחום גם מהשטח ולא רק מהאקדמיה. אין ספק שהסיפור שיש מאחורי עבודות הקראפט הוא לב העניין, אנחנו כמהים לייחודיות, מקוריות ויצירתיות שיש בה עניין נוסף.
הספר כולל עבודות של אומנים שלמדו את מלאכתם מדורות קודמים ועד תלמידים, מורים ומנהלים באקדמיות לעיצוב בישראל. את הספר גיבשה דגני אחרי מחקר משמעותי ומעמיק בעקבות המושג קראפט ישראלי. העבודות גם משקפות מתחים המתקיימים בתחום הקראפט העכשווי, בין שאיפה לשימור המסורת ומיומנויות קדומות לבין התפתחויות טכנולוגיות חדישות.
הדימויים שבספר מלווים בטקסטים קצרים מאת דגני והם מתארים את היוצרים ומציעים ניתוח של היצירות. כמו כן, הספר כולל מאמר של ד”ר איריס פישוף, היסטוריונית של אמנות, אוצרת ומרצה בכירה במחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר.
העבודות מוצגות בספר בשלושה פרקים: מארגים, מכלים ומילים. בדרך זו מציעה דגני מבט מחודש על שדה הקראפט: לא עוד מיון לפי חומרי העבודה, כפי שהיה מקובל בעבר, אלא חיבורים חדשים בין חומרים, מיומנויות טכניות והבעה רעיונית.
דגני בחרה להציג עבורנו דוגמה מכל פרק וכמה מילים על כל עבודה. "בחרתי עבודות שלא התפרסמו", מציינת דגני.

עבודה של עינת לידר. בצילום: שטיחיות מספר 3 (אובייקט), 2015, שאריות משטיח משפחתי, לבד, רקמה, כסף. צילום: ליאת אלבלינג
מהפרק הראשון: מארגים / woven textures בחרה דגני בעבודה של עינת לידר. עינת לידר היא צורפת, אוצרת, חוקרת ומרצה, פרופ' במחלקה לצורפות ולאופנה בבצלאל. בסדרת העבודות "שטיחיות", הנושאת היסטוריה אישית, היא יוצרת אובייקטים משאריות השטיח המשפחתי. השטיח שהיה שייך למקום מסוים בביתה, ניתן כיום לנשיאה על גופה שלה וגופם של אחרים. פעולת השימור נעשית במקביל לפעולת ההתחדשות והאובייקט החדש נושא עימו זיכרונות עבר. "בין האפשרות לפרוע את מבנה החומר וצורתו לבין חלימתו ויצירתו מחדש מתקיימת האפשרות ליצור חידוש", היא כותבת בספר.
מהפרק השני: מכלים / containers בחרה דגני בעבודה של רמי טריף, בוגר תואר שני במסלול אודות עיצוב, המגמה לעיצוב תעשייתי, בצלאל. טריף הוא מעצב, אוצר וחוקר והוא מתבונן בחברה הדרוזית שבה הוא חי מנקודת המבט של התרבות המערבית מחד ומנקודת מבט אישית ורגשית מאידך. טריף מבקש לבחון אילו היבטים בתרבות החומרית הדרוזית ראוי לשמור (וכיצד) ומאילו להתנער. המקינטה משלבת בצורתה את הבקראג' המסורתי ואופן הכנת הקפה המערבי.
מהפרק השלישי: מילים / words בחרה דגני את העבודה של לידה שרת מסד, יוצרת רב-תחומית, בוגרת המחלקה לצורפות, בצלאל, והמחלקה לאמנות, אוניברסיטת חיפה, מוזיאולוגיה ואוצרות, אוניברסיטת תל אביב ולימודי המשך במדרשה לאמנות, בית ברל.
המעיל שיצרה שרת מסד הוא פרויקט פסלי עשוי נייר, ובו היא מבטאת רגש אישי, געגוע לבית הוריה. היא כותבת על המעיל באמצעות חיתוך עמלני לוגו שיצרה מאותיות: אבאמא. החומר ממנו עשוי המעיל הוא פריך ומתכלה, בעת לבישתו הוא יקרע ובכך יזכיר את המנהג היהודי של קריעת בגדי אבלים.
בספר משתתפים, לפי סדר הא"ב: טנאת אאוקה, כרמל אילן, עבדאללה יוסוף אימתנס, נועם ואורן ארבל, הרצל אוסטר, מיקי אוחנה, אורי אלישר, לקיה / אריגת הנגב, שלומית באומן, נשאן בליאן, זינב ג'רביע, דנה דויב, ורד בבאי, שירלי בר אמוץ, אילן גריבי, יונתן הופ, דורון זאבי, דנה חכים, רמי טריף, לירון לביא טורקניץ', גלי כנעני, סוזן לוטי, אהובה לזרסון, עינת לידר, אמנון ליפקין, ולריה מוניס, יזהר נוימן, קובי סיבוני, עודד עזר, ראג'ר עטאללה, סמר עסאף, רינה פלג, חיים פרנס, איזי פלדבינסקי, אלה פוניזובסקי, אוהד צפתי, ורד קמינסקי, דפנה קפמן, יונית קריסטל, משה רואס, יש חפץ בו / רהט, איתמר שגיא, אביה דוד שוהם, לידה שרת מסד.
לפרטים: הספר נמכר בחנויות הספרים ובחנויות המוזיאונים ואפשר להזמינו בהוזלה באינסטגרם EFRAT DGANI או בקנייה ישירה בקישור http://bit.ly/2FlVXcf






